פסק-דין בתיק רע"צ 28055-09-10

פתח דבר

 הבקשה שבפני, הינה בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת איילת הרץ, בתיק הוצאה לפועל 20-12062-00-5 (להלן - תיק ההוצל"פ), מיום 25.7.10 (להלן- ההחלטה). בהחלטה דחתה כב' הרשמת בקשת יורשי המנוח אמנון דודגר ז"ל (להלן- המנוח), שהיה החייב בתיק ההוצל"פ, לביטול עיקול אשר הוטל ביום 3.12.00 על זכויותיו של המנוח בדירה הידועה כחלקה 581 בגוש 6156 (להלן - הדירה). עותק ההחלטה צורף כנספח 1 לבקשה.

רקע עובדתי

 המנוח נפטר ביום 19.7.07. המבקש שבפני הוא עזבונו של המנוח באמצעות יורשי העזבון - אשת המנוח גב' שרין דודגר (להלן - גב' דודגר) וארבעת ילדיהם הקטינים. העתק צו הירושה צורף כנספח 2 לבקשה.  

כפי שעולה מעיון בנסח רישום המקרקעין אשר צורף כנספח 3 לבקשה, כבר ביום 26.11.00 נרשמה הערת אזהרה על זכויות המנוח וזכויות גב' דודגר בדירה לטובת הוריה של  גב' דודגר, ה"ה יעקב וסול זימבר.

מעיון בנסח הרישום עולה עוד, כי ביום 3.12.00 הוטל עיקול על חלקו של המנוח בדירה וזאת במסגרת תיק הוצאה לפועל. המשיבים דנן הם הזוכים בתיק ההוצל"פ, אשר נפתח נגד המנוח בגין שיק על סך 100,000 ש"ח. התנגדותו של המנוח לביצוע השיק התקבלה, ניתנה לו רשות להתגונן בפני התביעה השטרית והתיק נוהל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. בראשית 2004 ניתן באותו תיק פסק דין נגד המנוח, במסגרתו חוייב המנוח בתשלום סך של 10,000 ש"ח. לבקשת המשיבים, ביום 2.10.08 נחתמה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו פסיקתא, המחייבת את המנוח לשלם למשיבים סך של 10,000 ש"ח. העתק הפסיקתא צורף כנספח 4 לבקשה.

ביום 24.6.09, הגיש המבקש בקשה לביטול העיקול שהוטל על המקרקעין ,בין השאר, בשל העדר פעולה, וזאת מכח הוראות סעיף 41 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - החוק). 

ביום 2.3.10, ניתנה ע"י כב' הרשמת (כתוארה דאז) טל אוסטפלד-נאוי, החלטה לפיה אין מקום להורות על ביטולו של העיקול. ביום 21.3.10, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. ביום 31.5.10, ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת רפאלי, במסגרתו הורתה כב' השופטת על השבת הבקשה לביטול העיקול, לעיונה של כב' הרשמת "על מנת שתדון בה לגופה ותיתן החלטתה לגופן של הטענות שנטענו, תוך הנמקה מתאימה ולו תמציתית" (העתק פסק הדין של כב' השופטת רפאלי צורף כנספח 5 לבקשה שבפני).     

ביום 25.7.10, לאחר שהצדדים העלו טענותיהם לענין ביטול העיקול, ניתנה על ידי כב' הרשמת הרץ החלטה הדוחה את הבקשה לביטול העיקול - היא ההחלטה נשוא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

טענות המבקש

המבקש טוען, כי יש לבטל את העיקול בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק. לטענתו, המסקנה בדבר ביטול העיקול מתבקשת דווקא נוכח נימוקי כב' הרשמת עצמה  אשר קבעה בהחלטה, בין השאר, כי המשיבים לא פעלו למימוש המקרקעין ממועד מתן פסק הדין בשנת 2004 ועד לשנת 2009, וכי בסמכותה לבטל את העיקול מחמת חוסר מעש. למרות זאת - טוען המבקש - כב' הרשמת החליטה על דחיית הבקשה, הואיל ולשיטתה ענין זה מסור לשיקול דעתה, ועל כן החליטה בנסיבות העניין להותיר את העיקול על כנו.

המבקש טוען, כי שיקול הדעת הנתון לרשם ההוצאה לפועל, לענין הפעלת הוראות סעיף 41 לחוק, הינו מצומצם ביותר. כל אשר מוטל על הרשם הוא בחינת השאלה, האם התבקש מימוש העיקול אם לאו, הא ותו לא. בעניין זה סבור המבקש, כי המילה "רשאי" שבסעיף 41 לחוק, יש לפרשה כ"חייב", קרי, חובה על הרשם להורות על ביטול העיקול בהתמלא התנאים המפורטים בסעיף 41 הנ"ל.

עוד טוען המבקש, כי החלטת כב' הרשמת בדבר הותרת העיקול על כנו תמוהה, נוכח קביעתה בהחלטה, שהואיל ועסקינן בעיקול רק על רבע מזכות החכירה בדירה, יכולתם של הזוכים לפעול למימוש העיקול היתה מלכתחילה מוגבלת, וסיכוי נמוך שרשם ההוצאה לפועל היה מאשר מיידית את מכירת הנכס. לטענת המבקש, הנימוק דנן היה צריך להביא את כב' הרשמת לקבלת הבקשה ולביטול העיקול, ולא כפי שנקבע בהחלטה בדבר דחיית הבקשה והותרתו של העיקול על כנו.

בנוסף מצביע המבקש על העובדה, כי  הערת האזהרה נרשמה טרם נרשם העיקול, וזאת בגין עסקת מכר במסגרתה המנוח וגב' דודגר מכרו את חלקם בדירה להוריה של גב' דודגר.   

טענות המשיבים

מנגד, טוענים המשיבים, כי דין הבקשה להימחק הואיל ופרט להחלטה, אשר עותק ממנה צורף  לבקשה, לבקשה דנן לא צורף עותק הבקשה לביטול העיקול ואף לא  תמצית טיעוני הצדדים בעניינה. המשיבים טוענים, כי חסרון הבקשה המקורית ותמצית טיעוני הצדדים, כאמור לעיל, הינו מהותי ביותר, שכן לא די בקריאת ההחלטה נשוא הערעור לשם מתן החלטה בבקשת רשות הערעור שבפני.

המשיבים טוענים עוד, כי דין הבקשה באופן בו הוגשה, להימחק, הואיל ועיזבון אינו אישיות משפטית הכשירה לתבוע ו/או להיתבע.

לגופו של ענין, המשיבים טוענים, כי יש להותיר על כנה את החלטת כב' הרשמת. לטענתם, לא בכדי קבע המחוקק, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי ואינו חייב לבטל את העיקול. טענת המבקש, כי יש לראות  בלשון  "רשאי" לשון "חייב", הינה טענה סתמית, הנסמכת על דעתו של המבקש בלבד.          

עוד טוענים המשיבים, כי מעולם לא הובאה כל אסמכתא לכך, שאכן היתה עסקת מכר בין המנוח והגב' דודגר ובין הוריה של הגב' דודגר, וככל הנראה מדובר בהערת אזהרה פיקטיבית, אשר נרשמה ימים ספורים לפני הטלת העיקול , ואשר נועדה לשם הברחת הרכוש.

בנוסף, המשיבים טוענים, כי מאז רישום העיקול בשנת 2000 לא הועלתה כל טענה נגד תקפותו.